על השם

בחרנו בשם "תא וידוי", על אף שאנחנו מבינים שהוא עלול להיות מבלבל, מכיוון שתא וידוי הוא מקום שאמור להיות בטוח לספר בו על חטאים, ולדעת שהאנונימיות של הדוברים נשמרת. האינטרנט, למרות שהוא פומבי, הופך להיות מקום שאפשר לשמור בו על אנונימיות, שבמקרים רבים נחוצה כדי באמת לספר ולהוציא.

בנוסף, תא וידוי הוא מקום שאפשר גם לקבל בו אמפתיה. אנחנו כאן גם כדי לתת אמפתיה. ביחסי כוח, גם התוקפן נפגע. מחיסולם של יחסי הכוח שני הצדדים מרוויחים. אנו מניחים שמי שכותב כאן נמצא במקום אחר מהמקום שבו הוא היה כאשר הוא פגע, מבין איך הוא היה לא בסדר ומתחרט. א-ב-ל, וזה אבל גדול, אנחנו לא מחליטים אם למחול, אם לסלוח. זה לא המקום שלנו. מבחינתנו, אנחנו בכלל לא מתעסקים בשאלה של מחילה, אלא רק מאפשרים את המקום הבטוח שבו אפשר לספר ולהוריד מהלב. מקום בטוח לספר ולהוציא, לא אומר שברגע שמישהו סיפר, אז הוא "נקי". אולי הוא "קל" יותר. בקיצור, מחילה וכפרה זה לא התפקיד שלנו.

השם בעצם מייצג כניסה למרחב שבדרך כלל, בשיח היומיומי, לא נכנסים אליו. נושאים כמו תחושות האשמה והחרטה, הפגיעה, הגבריות שרוצה להיות לא אלימה כמעט לא מדוברים בשיח הציבורי, אולי רק בחדרי-חדרים, ובפלטפורמה זו אנחנו מקווים להפוך את האישי לציבורי.

  1. אני מבינה את השיקולים, אבל עדיין זה שם מאוד מאוד בעייתי בעיני.
    כפי שאתם כותבים, אף אחד מאיתנו לא יכול (ולא צריך) לנקות אנשים מחטאיהם. השם של האתר יוצר את הרושם המוטעה כאילו ברגע שהתוודית, נמחל לך.
    אני תומכת ברעיון של דיאלוג בין הצדדים, של מרחב בטוח ואנונימי ושל הצורך להקשיב לשני הצדדים, אבל עצם המחשבה שמישהו עלול לשלוח לכם את סיפורו האישי במטרה "להוריד את זה מהמצפון" מאוד מפריעה לי.
    עם כל האמפתיה, אדם שפוגע פגיעה מינית באדם אחר יוצר בדרך כלל נזק אדיר. זה נהדר שהוא התבגר, הבין והתחרט, וזה עוד יותר נהדר שהוא מנסה לשנות ולהשפיע באמצעות שיתוף בסיפור האישי הלא קל שלו, אבל למרבה הצער זה לא עוזר לאלו שכבר נפגעו ממנו.

  2. שלא לדבר על הקונוטציה הנוצרית של השם אבל זה משהו שאני מניחה שלא הפריע לכם לשניה…

  3. אני הייתי רוצה לדבר על זה בתור ״שוברים שתיקה״. עם כל הקונטציה

כתיבת תגובה