תהליך החברות של בנים דפוק לחלוטין

(אזהרת טריגר)

נתחיל ממוסר ההשכל – כל תהליך החיברות המיני של בנים הוא דפוק לחלוטין, מכל הבחינות.

בגיל 13-14 (בערך) הייתי בביתו של חבר הילדות הכי טוב שלי, וכהרגלנו אז אוננו ביחד. נמשכתי אליו מאוד. יותר נכון – נמשכתי לזין שלו, שהיה מאוד יפה וגם יותר גדול משלי.

באותה פעם (לא זוכר איך הגענו לזה) אני הייתי על הגב והוא אמר "בוא נעשה כמו שהמבוגרים עושים". הוא הציע שאני אמתח את הזין שלי אחורה בין הרגליים שלי והוא ישכב עליי ויתחכך במפשעה שלי.

באותה תקופה לא העזתי להגיד משהו בניגוד לדעתו, אז הסכמתי. היה בזה משהו מרגש, אבל בדיעבד זה בוודאי היה ניצול. אגב, כל הזמן הוא היה עם עיניים עצומות ולא הסתכל עליי. באיזשהו שלב התנועות המהירות שלו הכאיבו לי ואמרתי לו שכואב לי, אבל הוא אמר לי לא להפריע ושהוא תיכף גומר. ואז הוא גמר עליי (החוויה המינית הראשונה שלי, בעצם). רציתי להתקלח ולהתנקות, אבל הוא נכנס למקלחת שלו קודם ונתן לי לשבת בחוץ כשהזרע שלו מתייבש עליי.

מה שבאמת מעציב אותי בדיעבד זה שכל הסיפור גירה אותי ובלבל אותי מאוד, גם אחרי שנים.

והייתה גם פעם אחרת, קצת אחרי, שמתוך סקרנות רציתי לגעת בזין שלו. הוא הסכים שאני אעשה לו נעים, וכשקירבתי את הראש כדי להסתכל מקרוב, הוא אמר "כן, תמצצי לי" (שוב, בעיניים עצומות) ודחף את הראש שלי לכיוון. זה לא היה לגמרי בכוח, אבל הוא גרם לי לעשות את זה וגם לבלוע בסוף, ועוד שאל אותי מה אני חושב על הטעם.
מאז התקרית הזו, הוא די התרחק ממני, והיום אנחנו בנתק מוחלט.

(-) עידן

זה מכביד כמו פגיעה

(אזהרת טריגר)

 

לפני זמן מה ידידה טובה שלי, שבעבר הייתה שותפה שלי, התקשרה אליי בדמעות – החבר שלה נפרד ממנה. תוך זמן קצר הגעתי אליה כדי לנחם. היא באמת הייתה במשבר ונזקקה לאוזן קשבת, קצת עצה ובעיקר ניחום.
בדרך כלל שהיא עצבנית או עצובה, זה מתבטא אצלה בדחף להקיא. אז היא ניסתה להקיא לפח שהיה על הרצפה, ממש ליד הרגליים שלי. תוך כדי שהיא ישבה ליד הפח וניסתה להקיא, החולצה הרפויה שהיא לבשה נפרדה מהגוף וראיתי לה את החזה. וגם – הקולות של הנסיון להקיא הזכירו לי מאוד גניחות של סקס.
לא אמרתי כלום והמשכתי בנסיונות לעודד ולתמוך. אני יכול להגיד בבטחה שלא שיניתי כלום בהתנהגותי מולה באותה סיטואציה וגם אחריה. אבל משום מה, המבט הזה גרם לי להרגיש אשם, כמו ניצול ברגע של חולשה שלה.
מאז חשבתי לא מעט פעמים עליה (ועל הציצי שלה), וכמעט בכל יום פנטזתי עליה ואוננתי, תוך כדי שחשבתי עליה מעליי, ערומה וגונחת. וחש תוך כדי כך אשמה, ריקנות וגועל מעצמי.

האם זו נחשבת פגיעה כשהצד השני לא יודע עליה? אם כולה נעשתה רק במחשבה? אם יד לא נשלחה ומילה לא נאמרה? לא יודע. אני רק יודע שזה מכביד כמו פגיעה, ומקום כמו "תא וידוי" נשמע כמו הפתרון.

(עידן)

אני חושב שהסיפור שלי יחסית נפוץ

אני חושב שהסיפור שלי יחסית נפוץ, תסיקו מזה מה שתסיקו…

כשהייתי בצבא יצאתי עם מש"קית שהכרתי שנה קודם לכן. הכל היה ברוח טובה, ועניינים זרמו בצורה הדדית למיטה. כשהבגדים ירדו לחלוטין החלטתי שלא לשים קונדום – אולי כי היא לא אמרה כלום בקשר לקונדום אז הנחתי שהיא בטח על גלולות, או כי אני לא מזמן נפרדתי מהחברה הראשונה שלי שתמיד לקחה גלולות – אז אני תמיד יכולתי להגיד שהייתי רגיל בלי ובכלל לא חשבתי על זה, או כי לא אהבתי את ההרגשה של קונדום, או אולי כי ידעתי שאני לא שכבתי עם בנות חוץ מחברה שלי וגם היא לא התהוללה עם גברים (חוץ מחבר שנפרדה ממנו לא מזמן) – אז אין סיכון להידבק או להדביק.

כששכבנו הכל הרגיש נהדר והרגשתי שגם היא מאוד בעניין. כשנגמר, רגע לפני שנרדמתי (חייל קרבי, בכל זאת…) אני זוכר שהיא שאלה אם שמתי קונדום. אמרתי את האמת ובלי לחשוב יותר מדי (כי כבר הגעתי למסקנה שזה בסדר), נרדמתי. בבוקר הסעתי אותה לעיר, שם היא היתה אמורה לפגוש חברה ואמרנו יפה שלום. לא התייחסתי לנושא יותר מדי עד שפגשתי אותה זמן מה לאחר מכן.

כשנפגשנו היא סיפרה לי את הצד שלה ונחרדתי לראות איך התנהגתי באמת: היא בילתה שעות במיטה עם גבר כמעט זר מבחינתה, שהרגע גמר בתוכה בלי בכלל לדבר איתה על זה, שאפילו לא היה מזכיר את זה אם היא לא היתה שואלת. היא אכלה את עצמה כל הלילה על זה שלא שאלה או לפחות העלתה את נושא הקונדום בזמן. בבוקר, אחרי שהסעתי אותה, היא חיפשה לבדה בעיר בית מרקחת, והיתה צריכה לדבר עם עוד גבר זר – הרוקח, כדי להבין את ההשלכות של הגלולה של "היום אחרי" ולהבין שהוא מבין לגמרי באיזה מצב היא נמצאת ושהוא בטח תוהה איך היא הכניסה את עצמה למצב הזה ושהיא עוד נערה לא אחראית וכו'.

התביישתי בעצמי והתנצלתי כשנפגשנו לאחר מכן, ותאמינו או לא – אפילו יצאנו כמה פעמים. אבל ההתנהגות שלי אז מציקה לי עד היום – הקלות שבה שכנעתי את עצמי שזה בכלל בעיה שלה, שהיא יודעת מה היא עושה, שנוח לה להעלות את עניין הקונדום ושהיא לא מפחדת לעצור את ה"זרימה" של הדברים, שאם היא לא שואלת אז זה בטח לא מעניין אותה. בטח שכנעתי את עצמי בעוד דברים מגוחכים לא פחות, אני כבר באמת לא זוכר – עברו לא מעט שנים מאז. התביישתי שלא הייתי איתה, או במקומה, בבית המרקחת. התביישתי שלא דיברתי איתה על זה לפני ששכבנו וגם לא אחרי. התביישתי שבכלל לא חשבתי על מה שעובר לה בתוך הראש, כי "היא בטח יודעת מה היא עושה"… מדהים כמה שזה קל לגבר לשכנע את עצמו בעניינים שכאלה, כי "זה בעיה שלה".

(-) אנונימי