"השכבה הבוגרת"

כשקראנו לראשונה את הטקסט הזה הרגשנו שמשהו חסר, ומהר גם הבנו מה הוא: חסרה לנו חרטה מפורשת במילים מפורשות. אם קוראים את הטקסט בקונטקסט של האתר ושל הסיפורים שאנו מבקשים, אפשר להבין שיש כאן מימד של בושה במעשים וחרטה עליהם.

התלבטנו אם לפרסם אותו, והחלטנו בסופו של דבר שכן, מתוך אמונה שכן יש בו חרטה. מקווים לדיון פורה.

צוות האתר.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כשהייתי בן 11, הייתי בקיטנה, ו"השכבה הבוגרת" נסעה לטיול שכלל שינה של לילה אחד בפארק המים בשפיים. היו שם עוד כמה קיטנות אחרות. ישנו באוהלים ושק"שים, וזה ריגש אותי כפעם ראשונה.

הייתה שם בריכת גלים, בריכה גדולה עם גלים מלאכותיים. בכל פעם כשגל היה מגיע, הייתי נעמד מאחורי ילדה, ומחכה שהיא "תזרק" לכיווני. עם היד הפתוחה הייתי מלטף, או צובט קצת את התחת שלה.

עשיתי את זה כמה פעמים, והתחלתי לקבל אומץ. כמובן שכל זה מאוד ריגש אותי. באחת הפעמים, צבטתי קצת יותר מדי, הילדה הסתובבה, גילה לא היה יותר מ-12, והתחילה לצעוק עלי "סוטה! סוטה!". אני הסתובבתי ושחיתי משם במהירות, רצתי מחוץ לבריכה, ו"הסתתרתי" באיזור שק השינה שלי.

לקח לי הרבה זמן לחזור למים.

 

בחטיבת הביניים, כשהייתי בן 14-15, היינו חוזרים הביתה עם הסעות של בית הספר, ילדים מגיל 12 עד 18. כמובן שאהבתי להביט בנערות, המפותחות ובוגרות יותר. באוטובוס, אני וחברי ישבנו על שני מושבים אחד מול השני, הצמודים למעבר. עם הידיים היינו "אוחזים" במשענת היד של הכסא, וכשבנות היו עוברות, היינו זוכים לחיכוך באגן-ישבן שלהן. אף פעם לא תפסו אותנו והטיחו בנו האשמות, אבל פשוט הפסקתי לעשות את זה- מאיזו סיבה, אינני זוכר.

(-) פיטר פן

את הלקח למדתי

1. נדמה לי שהייתי בן 12, אבל אולי מבוגר מעט יותר, בכל מקרה זאת היתה אחת מהנסיעות הראשונות שלי באוטובוס. היה מעט צפוף, ועמדתי ליד הנהג. מעט יותר פנימה עמדה אישה צעירה. אם הייתי זוכר את הפנים שלה אולי הייתי יודע להעריך את הגיל שלה, אבל כל מה שאני זוכר ממנה זה את החזה. לא יכולתי להפסיק להסתכל עליו. כנראה עברה רבע שעה כזאת של בהייה מרותקת לפני שהיא נזפה בי בקול. את המילים עצמן אני לא זוכר, אבל את הבושה שהכתה בי כן. השפלתי מבט וירדתי דקה אחרי כן בתחנה שהזדמנה והלכתי משך חצי שעה הביתה.

2. את השיעור שאותה אישה לימדה אותי עוד לא לגמרי הפנמתי. שנה מאוחר יותר במסיבה בבית של חברה נשארנו כולנו לישון. לא היה ממש מקום לכולם, אבל כנראה שהעצמות שלנו עוד היו גמישות מספיק בשביל להרדם זרוקים על הריצפה. בחדר שבו הלכתי לישון היו עוד כמה חברים, ומי שהיתה על הרצפה לידי היתה בת שהייתי מאוהב בה. (או לפחות ככה חשבתי, מה ידעתי על אהבה?) המיקום שלה לידי לא נבחר בכוונה, וגם לא נראה לי שהיא ידעה. לקראת הזריחה, למרות היכולת המרשימה לישון בכל מצב, התעוררתי. כל שאר החברים בחדר עדיין ישנו. נגעתי לה ברגל עם קצות האצבעות. היא לא זזה. אם היא עוד ישנה או שהיא פשוט קיוותה שמדובר בנגיעה מקרית אני לא יודע. הנחתי על הרגל את גב היד, והיא עוד לא זזה. כף היד — וזה עדיין מרגיש לי שהיא זזה מעצמה — החלה מטפסת לאורך הרגל שלה. כשהיא הגיע לירך היא נעצרה. נדמה לי שפחדתי מהגילוי לא פחות מהבושה. היא, בכל אופן, התעוררה. בלי להגיד דבר היא קמה והלכה. מעולם לא דיברנו על זה, ומעולם לא התנצלתי — ובכל זאת היינו באותו המעגל של חברים עד סוף התיכון, אז דרכנו נפרדו. יש מידה של הקלה באפשרות להתוודות על השטות הזאת.

3. עברו שנים הרבה, ואת הלקח למדתי, אבל לאחרונה אני תוהה מחדש על המוסכמות של מיניות פמיניסטית. אבל זה כבר משהו אחר למקום אחר.

וידוי

בליבי כבר התגופפתי עם כולכן
ניחוח זיעה מרמז על טעם של בשר
חמוקיים מרמזות על חום.

יש בזה מן הטבעי,
ויש מן האפל.
יש בזה מן המביך.
אולי משום כך תמיד אהיה כמתנצל.

בתשוקתי אני כובש
מבטי בכן
ופוגש את פחדיכן
ואת גופכן
ופגיעותכן.

ולהיות שווים, ולהיות קרובים
היתכן?

————————————————————————————————————————————–
זה שיר שכתבתי, תחת הכותרת וידוי.
המודעות לעובדה שרוב החניכה המינית שלי היתה פורנוגרפית, אלימה. והיא מוטמעת בי היטב, משחקת תפקיד בפנטזיות ובדימויים שלי.

מאחורי המיניות הפורנוגרפית הזו, מסתתרת לה אי שם מיניות אוטנטית, בריאה, אישית. אבל המודעות כגבר לפריווילגיות שלי, יוצרת בי את התחושה שהמפגש המיני עדיין קורה במציאות שאינה שיוויונית.

ואני חושב, איך אפשר לפרוץ את המכשול הזה ? איך אפשר ליצור מפגש מיני בין גבר לאישה שהוא תקשורתי, שיוויני, מכיל ?

(ניצן צבי כהן, שהרשה לפרסם את שמו)

ניסיתי להניח שהיא פשוט דביקית

אני יוני, השתחררתי לפני שנה מהצבא ועם השחרור החלטתי לעבור לגור בתל אביב. אני לא ארחיב על עצמי יותר מדי. הסיפור הולך כך. יום אחד צלצלה אלי מישהי שאני לא מכיר והציגה את עצמה כמירי מגרעין כלשהו ושאלה אם היא יכולה לישון אצלי. אני לא מכיר את מירי, אבל מתוך כך שהיא צלצלה ושאלה דבר כזה הנחתי שהיא מישהי אחרת שאני מכיר מהגרעין הזה. זה ממש לא מאורע מיוחד או בלתי רגיל בחיי. בתור דירה של פורשי וחברי תנועה עוברים אצלנו הרבה אורחים שמגיעים מכל קצוות הארץ לישון במרכז כי בבוקר הם צריכים להיות איפשהו, לכן בלי יותר מדי היסוסים אמרתי לה שכן – אם לא אכפת לה שבערב אני נמצא במסיבת פורים במכינה שאני עובד בה. אפילו הזמנתי אותה למסיבה. מאותו רגע היא התחילה להטריד אותי בסמסים קצת מוזרים. אם זה בטוח בסדר שהיא תבוא למסיבה, אם היא לא תרגיש לא קשורה, אם היא תוכל לישון איתי בחדר, כי היא מתביישת מהדיירים האחרים… התחלתי לחשוד שהיא מתכננת משהו, אבל לא קרה לי אף פעם משהו כזה והיא לא מכירה אותי אז שכנעתי את עצמי שאני מדמיין. אמרתי לה שהשותפים האחרים לא יהיו ושאני עסוק בעבודה כרגע, אז אין לי זמן כל כך לחשוב ולענות. מאותו רגע סיננתי כי באמת הייתי בעבודה. כעבור כמה שעות נזכרתי שחבר ממש טוב שלי אמור לבוא אלי היום לישון (מקרה דומה – צריך להיות במרכז בבוקר וכו' וכו'). שלחתי לה סמס והיא המשיכה עם תגובות מוזרות דומות: "לא נעים לי", "אולי אני אשן איתך"… במהלך היום ניסיתי גם לברר מי זאת, וכל מה שהצלחתי לגלות זה שהיא שמנה ונמוכה. לא הצלחתי להיזכר, אבל הבנתי שזאת לא מי שחשבתי בהתחלה. עדין, זה לא שינה הרבה. לא היה אכפת לי שהיא תתארח אצלנו.

הגיע הערב. התחפשתי לקראת המסיבה ויצאתי. פגשתי אותה בדרך והלכנו יחד למסיבה. פתיחת הערב היתה בהופעות מצחיקות ובמהלך כל האירוע היא נמרחה עלי בצורה מטרידה למדי, בייחוד ביחס לזה שחניכים במכינה שאני עובד איתם יומיום נמצאים שם ורואים. ממש לא זרמתי איתה והייתי קשה וקריר. מדי פעם גם רמזתי לה שזה לא מתאים כי יש פה חניכים שלי, וחשבתי שבתור מדריכה היא תבין אבל לא נראה שהיא רצתה כל כך להבין. במסיבה עצמה היא די הציקה לי כי לא היה לה נעים והיא רצתה ללכת. כשהיא הלכה לשירותים אחד החברים שלי משם אמר לי "יוני, ברור לך מה היא רוצה?", השבתי בתמיהה "מה כן?…". עדין לא האמנתי, ויותר מכך לא האמנתי שאני עלול לזרום ספציפית איתה. המסיבה המשיכה. שתיתי הרבה והיא ממש ניסתה לשדל אותי לזה, אבל שתיתי בלי קשר אליה. לקראת סוף המסיבה הגיע החבר שלי וישב בצד עד שהחלטנו לצאת שלושתנו. הלכנו יחד ובבית אמרתי לה שתרגיש חופשיה להתקלח, לאכול וכל מה שמתחשק לה. סידרתי לה מזרון בחדר של שותף חסר שישן על שני מזרוני יחיד על הרצפה, הבאתי לה מגבת ויצאתי עם החבר לסיבוב. גם כדי לדבר רק שנינו וגם כי קיוויתי שהיא תלך לישון בינתיים.

היינו כמה שעות בחוץ וכשחזרנו היא באמת ישנה בחדר וחבר שלי גם הלך לישון בחדר אחר, כמובן. אני נשארתי ער עוד קצת וישבתי על המחשב. פתאום שמעתי אותה קוראת לי. התעלמתי. היא קראה לי שוב. באתי לחדר שלה והיא שאלה אם אני יכול לישון איתה בחדר כי לא נעים לה. אמרתי לה שאני לא רוצה. היא התחננה ואמרתי לעצמי שאם היא מתחננת ככה כנראה שהיא באמת רוצה את זה בתמימות ולא כדי שיהיה משהו. התארגנתי על המזרון השני והלכתי לישון. פתאום היא התחילה ללטף לי את העורף. אני לא ידעתי כל כך מה לעשות. הייתי עייף גמור, הייתי שיכור ובאופן קצת דוחה זה היה נעים. ניסיתי להניח שהיא פשוט דביקית כמו שהיא היתה עד עכשיו ושאם אני אמשיך לשדר קרירות היא תעזוב מתישהו ותירדם. אבל היא המשיכה ולצערי היא ידעה איפה ללטף וגם שלחה יד לתחתונים. הראש שלי רץ עם כל מני מחשבות: "מה אכפת לך? אבל היא מגעילה! מישהי מתחילה איתך ואתה לא מסכים? כן! לא מכיר אותה ואיכס! אף פעם זה לא קרה לך וככה אתה זורק הזדמנות? הרגע נפרדת מחברה שלך תן לעצמך לנוח! יש לה ציצים כאלה גדולים אף פעם לא היית עם מישהי עם ציצי כזה! והיא שמה את הידיים שלי עליו ולוחשת לי להרגיש… קיצר זרמתי עד שהיא ניסתה לנשק אותי. אולי בעצם היו שם כמה נסיונות. זה הרגיש קצת כמו תמנון שמנסה לאכול אותי ואני הסתתי את הפנים, מה גם שזה היה ממש גבול כי באמת רק נפרדתי מחברה שלי, ולבזות את השפתיים שלי בסיטואציה כזאת זה ממש מוגזם. הדפתי אותה הצידה ואמרתי לה שאני לא רוצה ושתתן לי לישון. הבעיה היתה שהייתי ממש חרמן מכל זה ואני לא יודע אבל כשהיא עשתה רושם של רדומה התחלתי למשש אותה קצת. אני מניח שגם חום הגוף מבעד לערפל של התשישות משך אותי למרות הכל, במיוחד כי הייתי רווק. היא התעוררה והתחילה שוב לזרום ואני הרגשתי ממש דפוק שאני התחלתי את זה שוב. אחרי כמה דקות קמתי והלכתי לישון על הספה בסלון. הרגשתי מגעיל אבל נרדמתי די מהר.

בבוקר היא קמה ביחד איתי וניסיתי להיות יחסית נחמד אבל להסתלק ממנה מהר. במשך שבוע שבועיים אחרי כן הרגשתי הכי דוחה בעולם. רציתי להשרות את עצמי במקלחת ולהסתבן בלי הרף. אבל בסך הכל למדתי מהסיפור הזה על עצמי. אני שמח שזה קרה משום שעכשיו אני יודע אילו דברים עולים בי מול הרצון בסיטואציות שכאלה. אני מבין שיש לי קושי גדול להגיד "לא" לסקס בתור בן. אני מבין שזה קיים לי גם עם בנות שאני אוהב ושפשוט לא בא לי לשכב איתן ברגע מסוים או בכלל. זו היתה מעידה קלה שלא נפגעתי ממנה מדי ולימדה אותי קצת יותר לשלוט בעצמי ולבחור את מה שאני רוצה ויעשה לי טוב.

מלך הכיתה

כיתה ו' הייתה תקופה שבה הרגשתי מלך הכיתה. שחקתי כדורגל בקבוצה מקצועית, הייתי רץ מהר ומוביל את שיעורי הספורט, ואף הצלחתי לכבוש את ליבן של הבנות באמצעות הנמשים שעל פני.

כמובן שגם חבריי הקרובים היו בין המקובלים, כי זה פשוט לא עבד אחרת באותה תקופה. ביחד כחבורה היינו מפלרטטים עם בנות המין השני מידי יום ביומו, ותחלופת הזוגות הייתה תדירה.

האוירה והתחושה הנעלית אפשרה לי לעשות דברים מכוערים. דברים שאינני מתגאה בהם ולא מצליח לתפוס כיצד יכולתי לעשות אותם בעברי. אבל לכן האתר הזה כאן, ולכן אני שותף לאותה אמירה. אני רוצה להוציא את המקרה החוצה מנבכי ליבי, ולשתף את האחרים ברגשות שצפים בי מאז.

במקרה המדובר הייתי חבר של ילדה מהכיתה, באחד הימים הבחנתי כי היא "פוזלת" לעבר בן אחר מן הכיתה. כמובן שהדעות חלוקות אולם בכיתה ו' הדברים לא תמיד כל כך ברורים ולעיתים "פזילה" נחשבת לצחקוקים קלים בין השניים.

בתור בן מקובל בכיתה, הדבר לא היה אפשרי מבחינתי. כלומר, לא הסכמתי למצב בו חברה שלי עושה מעשה שכזה. הדבר אמנם פגע בי רגשית אולם הפגיעה באגו הייתה כואבת יותר, זה פגע לי בגבריות וזה פגע לי במוניטין הכיתתי.

לאחר התייעצות קלה עם החבורה באותם ימים החלטתי לנקוט מעשה. בדיעבד כפי שציינתי לעיל, זה היה מעשה מכוער וחסר רגישות. החלטתי לסיים את מערכת היחסים לאלתר, אולם מיד לאחר מכן יצאתי בהצהרה בכל שיכבת ו' אודות עיסוקה החדש של החברה שלי לשעבר.

כיום המילה זונה מתקשה לצאת מפי, אולם באותם ימים היא גלשה בחופשיות על לשוני לעבר אוזניהם של התלמידים האחרים. הכפשתי את שמה הטוב ברבים, ואני מצר על כך מאוד. לי בתור בן, הייתה את היכולת לעשות משהו פוגעני כאשר לצד השני לא הייתה את אותה אפשרות.

"באותה תקופה" נראה כי בן עם הרבה בנות נחשב כמקובל מאוד אולם בת עם הרבה בנים נעה על חבל דק בין היותה מקובלת מאוד לבין היותה "בעלת מקצוע".

במחשבה לאחור אני סבור שהמעשה היה מעליב מאוד, ההתמודדתו שלי איתו הייתה שגויה לחלוטין. אני חושב שעמדו בפני שתי אופציות טובות יותר. האחת, לסיים את מערכת היחסים ולא להתייחס לנושא. השנייה, לשוחח עם חברתי על כך ולראות האם יש דברים בגו. אולם המחשבה האינטואיטיבית שלי, והרצון העז לשקם את הערך העצמי שלי, גברו על מחשבותיי הצלולות.

(-) פלוני