כאילו כל העניין היה בטעות

(אזהרת טריגר)

 

 

בנעוריי, וזה לא היה כל כך מזמן, התייחסתי לבנות ולנשים בדרך שהיום לא הייתי נוהג בה ושאפילו גורמת לי להתבייש. חוץ מפעם אחת, אני חושב שזה אף פעם לא היה בגדר הטרדה מינית "על אמת" – פה מחמאה לא במקום, שם ניסיון להתחיל עם מישהי בצורה יותר מדי אגרסיבית. בנוסף, לפעמים פשוט זרמתי למיטה כי "המצב מחייב", כפי שמתארים לא מעט כותבים כאן. כשנתקלתי בהתנגדות וב"אני לא רוצה", בכל אחד מהמקרים, עצרתי.

התבגרתי בקרב אנשים שבאופן עקרוני הפגינו פתיחות כלפי סקס ומיניות, שזה נהדר ומוצדק – אבל לפעמים הקל על חציית הגבול. מאז קראתי פוסטים באתר הזה ובהרבה מקומות אחרים, שמעתי דברים שלא הייתי כל כך ער אליהם אז, והבנתי שמה שתפסתי כמשחק קליל יכול להתפרש בקלות כאיום או כהטרדה. כל זה, לצד תהליך ההתבגרות הטבעי, הוביל לשינוי ביחס שלי למין השני.

אבל גם היום אני זוכר היטב את הפעם האחת שבה הטרדתי בבירור. בסביבות גיל 18 (אני חושב) נסעתי באוטובוס בשעת ערב ולידי ישבה בחורה יפה, מבוגרת ממני בכמה שנים. חשבתי להתחיל לדבר איתה, לא דיברתי. במקום זה קירבתי את הרגל שלי כמה שיותר קרוב אל שלה, עד שישבנו צמודים ממש. לא עשיתי שום דבר מעבר לזה – פשוט נצמדתי, והיא לא אמרה כלום.

אחרי כמה דקות חברה שלא ראיתי הרבה זמן עלתה לאוטובוס. אינסטינקטיבית נופפתי לה לשלום מרחוק, כשאני עדיין צמוד לבחורה שלא הכרתי. החברה התקרבה אלי ושאלה אם זאת החברה שלי. התנתקתי ממנה, כאילו כל העניין היה בטעות, ואמרתי בחיוך מאולץ "אנחנו בכלל לא מכירים".

החברה ירדה באחת התחנות, ואחר כך גם אני. הבחורה נשארה שם. אני לא יודע איך היא הרגישה – אם היא היתה מזועזעת, אדישה, או באמת חשבה (איכשהו) שסתם התקרבתי בטעות. אני כן יודע שהסיבה היחידה שהרגשתי רע אחר כך היא שנופפתי לשלום לחברה, במקום לנצל את ה"הזדמנות שלי".

קשה לי להאמין שהבחורה שהטרדתי קוראת את מה שאני כותב כאן. אולי היא אפילו שכחה את האירוע הזה. אבל אם איכשהו הפוסט הזה מגיע אליך, אז אני מתנצל מעומק הלב, ומבטיח בכנות שלהיצמד לאישה זרה באוטובוס זה משהו שלא הייתי חולם לעשות עכשיו.

– עודד

אודות tavidui

האתר משמש כמקום בו גברים יכולים להתוודות על דברים שהם עשו לנשים בעברם, דברים שהם מתחרטים עליהם. זה יכול להיות ממבט מפשיט בכוונה ועד הטרדה מינית. האתר נועד לשמש מעין תא וידוי, שבו נוכל אנחנו, הגברים, להוריד מעל ליבנו את האשמה על דברים שעשינו גם לפני שנים רבות. אנחנו לא מבקשים מחילה באתר, לא אנחנו אלה שצריכים לסלוח לנו, אך את תחושת האשמה נוכל לשים מאחורינו.

פורסם ב-10 באפריל 2012,ב-פגענו. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

כתיבת תגובה