עוד מעשה מסריח מבחינתי
הסיפור שלי הוא דוגמא להתנגשות בין ערכים ליצרים.
ערכים: אני פעיל חברתי, ולדעתי בעל אמפתיה גבוהה.
מהמשפחה, במיוחד אחותי, קיבלתי ערכים חזקים מאוד של כבוד האשה וכבוד לפרטיותה. כ"כ חזקים שלדעתי הרבה פעמים הדרך שבה גברים מתחילים עם נשים היא פשוט דוחה, כמו למשל הימרחות במועדון.
בנוסף לזה, אני מטפל הוליסטי. מהפן הזה למדתי גם את ההבדל בין מגע אפלטוני, שחסר בתרבות שלנו, לבין מגע מיני. אני עושה הפרדה מוחלטת בין שני הדברים, ואף פעם לא השתמשתי בכישורים שלי כדי, מפאת מחסור במילים באספקט הזה (למשוך(?) לשכנע(?) להזרים(?!)), שתסכים ליחסי מין. לא פעם אמרו עליי שאני בן אדם טוב מדי. ועם זאת..
יצרים: יש בי התנגשות חזקה של הערכים שקיבלתי בחיים, לבין היצרים הפיזיים. אחת הבעיות החמורות מבחינתי היא שקשה לי להחזיק את עצמי פיזית. כל פעם שאני רק מתחיל להרגיש, או שנראה לי שיש איזושהי משיכה ביני לבין מישהי, כבר יש לי זקפה. איך משחקים את המשחק בצורה כזו?!
יש לי יצר מיני חזק, אבל בשל הערכים כביכול שיש לי אני מדכא אותו עד עפר.
ומכאן גם נובע החטא שלי..
לפני 12 שנים, כשהייתי עוד מתבגר שבודק את הגבולות שלו, בדקתי אותם בצורה הלא נכונה.
בבי"ס הייתי שומע סיפורים של בנים אחרים, איך היו דוחפים ידיים לבנות ומה לא, ולא האמנתי שהבנות מקבלות את זה בצורה כ"כ פסיבית ולא מתנגדות. הרגשתי לא נורמלי, האם אני המשוגע?
ואז בבית, חייב לציין שאני מהדור שהתחיל עם פורנו באינטרנט, הייתי מאונן מתי שרק אפשר.
באותו זמן, הייתה באה אלינו מנקה פעם בשבוע. לא הייתי מגדיר אותה כמישהי מושכת, מה שעוד יותר הופך את זה ללא אופייני, אבל כאילו נכנס בי מין דיבוק. הייתי חייב לחשוף את עצמי פיזית בפני מישהי. מין יצר כזה שגרם לי לרצות שיראו את כולי.
זה התחיל בשלבים, עד שפעם אחת פשוט יצאתי למסדרון רק עם חולצה. היא מיד רתחה מכעס ואיימה להתקשר למשטרה. לדעתי היא הייתה צריכה לעשות ולא לאיים.
מיד זה היה כאילו החזרתי לעצמי את השליטה וקלטתי מה עשיתי. לא האמנתי על עצמי שממש עשיתי כזה מעשה נתעב!
שנים הענשתי את עצמי, וכל הפעילות המינית שלי, אם אפשר לקרוא לה ככה, התחילה די מאוחר.
ועכשיו זה קרה לי שוב..
לאחרונה התחיל איזשהו משחק בין מישהי קרובה אליי ואני. ידעתי שזה לא יגיע לשום מקום וגם לא רציתי בזה, עוד יותר גרוע אני יודע שגם היא לא. ושוב פעם השד הזה בתוכי גרם לי לעשות דברים נתעבים. מה שיותר גרוע, מבחינתה, זה שהיא כאילו התעלמה ממה שאני עושה. זה הגיע למצב ששוב אני חושף את עצמי מול מישהי, רק שהפעם היא לא אמרה כלום! כשחזרתי לעצמי, עימתתי אותה עם מה שקרה. שאלתי אותה אם זה נראה לה לגיטימי, ואמרתי לה שבמקומה הייתי מכניס לעצמי אגרוף לבטן ומאיים לקרוא למשטרה. עכשיו איך ממשיכים?!
שיעור לא נעים לחיים מבחינתה, ועוד מעשה מסריח מבחינתי..
=-=-=-=-=
הערה אישית:
לפעמים נראה לי שיש לי אוטיזם קל. אני סובל מבעיות ריכוז, וככזה אני כביכול נוטה יותר לקשיי תקשורת. לכן אני לא תמיד הולך עם ההרגשה שלי כשאני בסיטואציה כלשהי עם מישהי מהמין השני, כמו למשל כשיש הרגשה שזה הזמן הנכון לנשק וכד'. אני מחפש את האישור המילולי כדי לוודא שבאמת זה המצב, וכאן אני חוזר לערכים שלי, מה שקצת דופק אותי כי זה אומר "להרוס את המשחק" והרומנטיקה.
ואז מצד שני אני עושה את המעשים המחרידים האלו, שהם תוצאה מכל הריסון העצמי שאני כופה עליי.
אני חייב עזרה. אני חייב ייעוץ והכוונה. אני לא מרגיש שמגיע לי להכות את עצמי כל החיים, ואני רוצה זוגיות. לדעתי בגלל זה מכאן נבעה התקרית השניה שלי. ואם זה ימשיך אני ממש פוחד שתהיה תקרית שלישית ומכאן אני כבר מסגיר את עצמי למשטרה.
הבעיה, שבגללה גם לדעתי קם תא וידוי, היא שאני לא לבד. אני רואה שיש פה עוד הרבה גברים שנקרעים בין הערכים שלהם ליצרים שלהם.
איך אנחנו מפתחים תקשורת, שמצד אחד לא תהרוס את הרומנטיקה, שבנויה על קריאה של סימנים שניתנים לכמה פירושים (אני אהיה קיצוני ואשרבב לפה את תקרית חיים רמון), ומצד שני עדיין שומרת על כבודה ופרטיותה של האישה?
(-) אנונימי
פורסם ב-11 ביולי 2012,ב--. סמן בסימניה את קישור ישיר. 7 תגובות.
תא וידוי 
הבלבול שלך, כמו של רבים מאיתנו נובע (אולי)(לדעתי) מההפרדה שעשו לנו הגברים ביכולת שלנו לתפוס את המהות של נשים. נשים הן בני אדם, ממש כמונו, וככאלו יש גם להם צרכים ורצונות מיניים, כמו גם אחרים.
בגלל שחינכו אותנו לדיכוטומיית ה"קדושה/קדשה", כלומר אישה הוא או זונה או אדם טהור, קשה לנו לתפוס את הנשים כבני אדם שלמים.
מכיוון שאתה מספר שיש בך את היכולת לגעת, גם באישה, מגע לא מיני ואתה יודע להבחין בין שני סוגי המגע האלו. אני מאמין שהיה עושה לך טוב לעבור את מחסום הבושה והמבוכה ולדבר, גם עם נשים, על העניין שלך במין.
עם הרגישות שלך אני חושב ומאמין שתוכל לעשות את זה בצורה שמכבדת גם אותך וגם אותה. לי אין ספק שהדרך לקשר מלא ומספק עם אישה עוברת דרך תקשורת גלויה, פתוחה ואמיצה.
ומכל מקום חשוב לך שתבין שההתנהגות הלא מכבדת שבה נהגת נובעת מדיכוי של צרכים נורמאליים שיש בך, כמו בכולנו, גברים ונשים כאחד.
לכן, אם תרשה לי, אני מציע שלא תלקה את עצמך על מה שהיה אלא תפעל במלוא תבונתך כדי לקדם את עצמך למקום שבו אתה יכול להיות מי שאתה, במלואך.
חיבוקים ואהבה,
הדר.
קראתי. הזדהתי עם חלק. אכן מעשה פוגעני. ולצד זה – כל הכבוד על האומץ לספר.
הרגשתי הזדהות עם איך שאני הייתי לפני הטיפול הפסיכולוגי שלי. יכול להיות שאני עושה השלכה על עצמי, ומבין אותך לא נכון. אצלי הדחפים ה"לא ראויים" היו מודחקים, כי פחדתי מהם. הרגשתי שאם אתן להם לצאת, אז הם יצאו באופן פוגע (הטקסט "גוף זר", מדבר על זה, בסעיף על מיניות http://www.tapuz.co.il/forums2008/articles/article.aspx?forumid=68&aId=76002 ). אבל מכיוון שהדחפים המודחקים חיפשו מקום לצאת, הם יצאו בדרכים שלא רציתי. כמו צריכה של פורנו כוחני ומשפיל באינטרנט. בעקבות הטיפול הפסיכולוגי, וגם בעקבות מפגשים של קבוצת בנים פמיניסטיים שהשתתפתי בה, הצלחתי להכיר בדחפים המפחידים האלו. הצלחתי לראות שיש הבדל בין רצונות או דחפים שליליים, לבין מימוש שלהם. האיוויים המיניים אינם רעים, היצר המיני אינו רע. השאלה היא מה אתה, מה אנחנו, עושים איתו.
נראה כאילו יש לך עוד דרך ארוכה לעשות כדי לחבר בין הערכים שלך ליצרים שלך, אבל שיש לך את הנכונות ואת האומץ לעשות אותה. אפשר ללכת לטיפול (אם יש בעיה כספית, אפשר ללכת לטיפול דרך קופת-חולים או לנסות את אירגון פסיכואקטיב, שנותן טיפולים מוזלים לפעילים חברתיים). אפשר גם לנסות טיפול-עצמי, דרך קריאה בנושא (ראה המלצות בתחתית הפוסט הקודם) והתבוננות אמיתית על עצמך.
האם תרצה להיפגש ולדבר? (בדיסקרטיות מוחלטת). יש לי גם נסיון ארוך של התעסקות אישית בעניינים האלו, וגם את הנסיון מהשתתפות והנחיה של קבוצת הבנים הפמיניסטים ונסיון של תמיכה באקטיביסטים בכלל. אם כן, כתוב לי לandnowitson בג'ימייל.
והערה חשובה: במקרה האחרון שאתה מספר עליו, גערת באישה שבה פגעת על איך שהיא נהגה. אני חושב שאני מבין את המקום שממנו באה הגערה שלך, אבל נראה לי שזה היה דבר לא נכון לעשות. הרבה פעמים לא קל לנשים להתמודד עם פגיעות מיניות, להגן על עצמן או להגיב בחזרה. המצב של תקיפה מינית הוא מצב מחליש. הביקורת שלך כלפיה על איך שהיא נהגה, אם היא לא נאמרת ברגישות מקסימלית, עלולה להחליש אותה יותר, ואולי לגרום לה להרגיש אשמה (“אם רק הייתי מעיזה להגיב אז זה לא היה קורה")
כתבת "אני לא מרגיש שמגיע לי להכות את עצמי כל החיים". אני מסכים איתך. אבל זה בידיים שלך, אם תוכל לעשות את השינוי הנחוץ, או שתמצא את עצמך מסגיר את עצמך למשטרה.
בס"ד היי אנונימי.
קראתי ושמחתי ליקרוא על המוסריות והרצון להגינות שלך. אל תזלזל בזה ביכלל!
יחד עם זה אתה מדכא את המיניות עד עפר ואחר כך.ניכנס לקטעים של חשיפת גופך. ודאי יש עוד היבטים וסיבות לדיכוי המיני שלך. אני מציעה שבאמת תיבחן ותנסה להבין עם מטפל, מה קורה לך. וגם לעשות "ונהפוך הוא" (כמו בפורים…). כלומר לנסות לאט לאט ליראות איפה כ ן זה בסדר אצלך מיניות, ואת זה לחזק, להיתבונן ולהיתבונן בחיוב הזה עוד ועוד. אני מקווה שתימצא את הדרך. בהצלחה.
לבנה.
אנונימי יקר, מדוע אתה מייסר את עצמך כלכך?
כשבן אדם נלחם נגד עצמו שני הצדדים מפסידים.
למה אתה כלכך אלים כלפי עצמך?
יצר מיני חזק, כשהוא מתועל נכון,יכול להיות מתנה עבורך ועבור בת הזוג שתהיה לך.
(גם נשים אוהבות מין לפעמים)
ממליץ לך בחום להפסיק לענות את עצמך ולמצוא מטפל טוב בהקדם.
בחור עם רגישות כשלך יכול לתרום רבות לעולם
רוצות מין לפעמים? אפילו בד"כ 😛
נוצר רושם שנשים הרבה פחות מיניות מגברים או בכלל לא. אני חושבת שההבדל לא *כזה* גדול.
אני רק רוצה להגיד שאני מאוד מעריכה את כל התגובות כאן 🙂
פינגבק: כותרות לרגע « האחות הגדולה