הייתי עיוור

הסיפור שלי קצת שונה, ואני לא יודע עד כמה הוא מתאים לקונספט כאן באתר. אבל בעולם מתחדש, ובמערכות יחסים, בעיני בסופו של יום, הכל מתחבר עם הכל.

אז הכרתי בחורה, אחרי שנתיים של רווקות, היא היתה, בלי שום ספק, הבחורה הכי יפה שאי פעם הייתי איתה, היא היתה צעירה ממני ב5 שנים, כשאני הייתי אז בן 24.
זה התחיל ביופי שלה, אבל מהר מאד, מדייט לדייט, התקרבנו בטרוף, זה לא לקח יותר מכמה פגישות, להבין שאנחנו רוצים להיות ביחד.

דברים הלכו די טוב, למרות שצצו לאט לאט המון בעיות, ששנינו, מסיבותינו, בחרנו להדחיק ולא להתייחס אליהן.
היא נפרדה ממני אחרי חצי שנה שהיינו יחד. ושם התחיל הבלאגן.

היא לא ממש הסבירה, ואני מאד רציתי הסברים, הייתי עיוור, רציתי רק לשמוע למה, ולדעת למה, למרות שכל הסיבות היו מונחות לי מול העיניים, וזה היה דיי ברור.

עברו חודשיים, שבהם היא התרחקה ממני לחלוטין, יש להגיד שלמדנו באותה אקדמיה באותו זמן. ואז נפגשנו במסיבה של מכרים משותפים.
זה היה אפילו דיי נחמד, דיברנו קצת, חייכנו, אבל הג'וק לא יצא לי מהראש. בשלב מסוים כשהיא חזרה מהשרותים, פגשתי אותה במסדרון של הקומה, אמרתי לה שאני רוצה לדבר איתה, והיא אמרה לא. אמרתי בבקשה, רק תדברי איתי שניה, והיא אמרה לא. היא התחילה להתרגז, היא הסתכלה עלי במבט נורא מוזר. מבט שלא הכרתי. היא ניסתה לעבור אותי, אבל אני , בלי לגעת בה, רק בלעמוד מולה, חסמתי את דרכה, כבר על זה אני מתחרט בטרוף.. היא המשיכה להגיד שנמאס לה, ושהיא רוצה שנדבר רגיל, ושאין על מה לדבר. היא שוב ניסתה לעבור, וחסמתי אותה שוב, ואז היא דחפה אותי, כבר לא חסמתי אותה, רק אמרתי לה, בבקשה תדברי איתי רגע, והיא הלבישה לי סטירה, הייתי שיכור לגמרי, והיא סחית לגמרי. הסטירה לא כאבה, ואמרתי לה, תירגעי, תדברי איתי שניה! והיא הלבישה לי עוד אחת, זה כבר כאב קצת, מהעצבים חסמתי את דרכה שוב, והיא הלבישה לי עוד סטירה. בשלישית, האינסטינקט שלי נכנס לתמונה, והיא קיבלה סטירה בחזרה, לא חזקה במיוחד, אבל "הוגנת".
הפכתי לבן, זזתי מייד ונצמדתי לקיר, והיא ברחה משם.. סיפרה לאנשים במסיבה שהרבצתי לה. ואני כמובן בבושת פנים הלכתי משם.

אבא שלה שלח לי הודעה מספר ימים אחר כך, אמר שהוא חושב לקרוא למשטרה. הכל נהיה בלאגן אחד גדול. והיא מאותו ערב נורא, נעלמה מחיי לתמיד.
עברה שנה מאז, אני מרגיש נורא עדיין, מאד נורא שהרמתי יד על בחורה. אפילו יותר, כי היא מעולם לא קיבלה את ההתנצלות שלי. כמה שניסיתי.

הסוגיה פה שונה במקצת. מה שאני מנסה להעלות פה, זה עניין החרטה על מעשה רע, האם באיזה שהוא שלב ניתן לסלוח לעצמך על טעות שעשית, אמנם לא מדובר במין, אבל באלימות, שאני תוהה, מה גבולה והגדרותיה, בתוך היחסים שבין גבר לאישה.